הריבה דלי סקיאבוני - חזית המים המפוארת של קסטלו בונציה

בקצרה: הריבה דלי סקיאבוני היא חזית המים המפוארת ביותר של ונציה - מלון דניאלי והמלונות היקרים ביותר של העיר לאורך הבאצ'ינו, כנסיית לה פיאטה של ויוואלדי, הכנסייה היוונית של סן ג'ורג'ו דיי גרצ'י עם מוזיאון האיקונות שלה, והקמפו בנדיארה א מורו השקט שבו נולד ויוואלדי. הטיול ממשיך מזרחה מעבר לאנדרטת ויטוריו אמנואלה השני לכיוון הג'ארדיני. ראו גם את סקירת קסטלו, הארסנאלה והיכן לאכול.

הריבה דלי סקיאבוני

הריבה קרויה על שם המלחים הדלמטיים - ארץ מולדתם נקראה אז סלבוניה, או סקיאבוניה - שעגנו כאן את סירותיהם וניהלו דוכנים למכירת דגים. פעם נקודת נחיתה פשוטה, היא רוצפה באבן איסטרית וצופתה בארמונות ובכנסיות עד שהפכה לאחת הטיילות האהובות על הוונציאנים בימי הרפובליקה. ממש אחרי פונטה דלה פאליה מתנשא הפאלאצו דלה פריג'וני הקודר והמחמיר, שנבנה כהרחבה של בתי הכלא של ארמון הדוג'ה, שנעשו קטנים מדי למספר האסירים; כאן נכלא קזנובה, ותיאור בריחותיו מספר על ההימלטות מהבניין הזה ממש. מעט הלאה, האדום של פאלאצו דאנדולו מהמאה ה-15 - כיום מלון דניאלי - לוכד מיד את העין. אחרי הגשר הבא, סוטופורטגו משמאל מוביל לקמפו סן זקריה ולכנסייה הנושאת את שמו. בהמשך ההליכה לאורך הריבה, אחרי הגשר הבא, מגיעים לקייזה דלה פיאטה, הידועה יותר ככנסיית ויוואלדי, משום שבמנזר ובקונסרבטוריון הסמוכים לימד המלחין במשך רוב חייו; הכנסייה שחוללה מזמן משמשת כיום זירה לקונצרטים רבים לכבודו של אותו מוזיקאי ונציאני מפורסם. הריבה ממשיכה תחת שמות שונים: הקטע השני, אחרי מלון גבריאלי, נקרא קה די דיו, על שם ההוספיס לאבות עולי רגל בשם זה, שתוכנן ונבנה בידי סנסובינו בראשית שנות ה-1500.

הריבה מעולם לא תוכננה לטיול תצוגה: היא נבנתה כחלק מהנמל העובד של סן מרקו, ועד לפני שנים ספורות עגנו כאן ספינות גדולות. כיום היא מרוצפת בכמה מהמלונות הגדולים והידועים ביותר של העיר, והנוף מעבר למים אל סן ג'ורג'ו מג'ורה, במרחק תחנת ואפורטו אחת על קו 2, הוא בין היפים בעיר. לפני שאתם פונים ימינה, העיפו מבט לכיוון האחר: פסל הרכיבה מכבד את ויטוריו אמנואלה השני, שהוביל את איטליה אל האיחוד והוכתר למלכה הראשון ב-1861; ממש מעבר לו, מעל הגשר הבא, ניצבת כנסיית לה פיאטה עם האכסדרה בעלת ארבעת העמודים שלה, שם ניצח ויוואלדי עצמו על המוזיקה. מלון דניאלי שווה הצצה גם אם אינכם אורחים: מאז 1820 מדורג הארמון הנאו-גותי הזה, פאלאצו דאנדולו לשעבר, ככתובת האקסקלוסיבית ביותר של ונציה, ואף על פי שהוא עדיין מוצף דרך קבע בחורף, הלובי - נברשות בסגנון ישן, שיש, כניסה לסירת מונית מים - נותר מחזה בפני עצמו.

לה פיאטה: כנסייתו של ויוואלדי

מוזיקה ואדריכלות בארוק נפגשות בלה פיאטה, ששמה הרשמי הוא קייזה די סנטה מריה דלה ויזיטציונה - הכנסייה הבולטת ביותר לאורך חזית המים של קסטלו, שנבנתה על פי תכנונו של ג'ורג'ו מסארי זמן קצר לאחר מותו של ויוואלדי. חמישה ערבים בשבוע מנגנת כאן האנסמבל אי וירטואוזי איטליאני (כרטיסים €30), וממשיכה מסורת הנמשכת אחורה עד ראשית שנות ה-1700, כשהוצב הכומר הצעיר אנטוניו ויוואלדי כאחראי על הוראת הכינור באוספדלה דלה פיאטה הצמוד, בית היתומים שבנותיו העניקו השראה לכמה מהקונצ'רטי האהובים ביותר שלו. 'ארבע העונות' שולט בתוכנייה, עם גיחות למוזיקה אחרת מאת המאסטרו הוונציאני ובני דורו מדי שבועיים. זהו מבוא עדין למוזיקה קלאסית חיה: אין קוד לבוש רשמי, ומחיאות כפיים ברגע הלא נכון נסלחות. האודיטוריום הסגלגל, שעוצב כדי להחמיא לצליל, שווה מבט גם בלי קונצרט, ופרסקו התקרה של טייפולו ובו תזמורת שמימית עשוי להסתיר את פניו של ויוואלדי עצמו בין הנגנים. הכנסייה הייתה שייכת לאוספדלטי - בתים לצדקה ליתומים, שמומנו בידי תורמים אנונימיים בעידן שבו מגפות, נשפי מסכות אסורים וסחר מין משגשג הותירו את ונציה עם מספר יוצא דופן של ילדים ללא הורים. המדינה חינכה את הנערות כמוזיקאיות, ולדיפלומטים שהוזמנו לקונצרטים שלהן היה מומלץ לחלק טיפים: אי אפשר לדעת את בתו הלא חוקית של מי עלולים לפגוע אחרת.

סן ג'ורג'ו דיי גרצ'י ומוזיאון האיקונות

הקהילה היוונית של ונציה, שגדלה במהירות לאחר נפילת קונסטנטינופול בידי העות'מאנים ב-1453, קיבלה ב-1539 אישור לבנות את סן ג'ורג'ו דיי גרצ'י ממש מאחורי הריבה. היא נותרה מרכז הארכיבישופות האורתודוקסית של איטליה ודרום אירופה. החלק החיצוני ונציאני לחלוטין, אך הפנים אורתודוקסי בהחלט: ספינה יחידה ללא מעברים מרופדת במושבי עץ, מטרונאו (עזרת נשים) תחובה בקומת ביניים, והעין נמשכת אל האיקונוסטאזיס המוזהב ובו 46 איקונות, רובן מאת הצייר הכרתי מהמאה ה-16 מיכאל דנסקינס. מגדל הפעמונים הדק של סימונה סורלה, שהושלם ב-1592, נוטה מראשיתו. מוזיאון האיקונות (€4, מופחת €2) הסמוך תופס בית אחווה מהמאה ה-17 מאת בלדסארה לונגנה ומחזיק יותר מ-80 איקונות, ממדונה ביזנטית פעורת עיניים ועד תיבת נח מהמאה ה-18 שבה משוטטים חדי-קרן בין החיות הנכנסות שתיים שתיים. האחווה היוונית זכתה באמנתה בשלהי שנות ה-1400 כהוקרה לחוב שחבה תעשיית הדפוס של ונציה למלומדים יוונים.

קמפו בנדיארה א מורו

גוש אחד פנימה מהריבה דלי סקיאבוני, קמפו בנדיארה א מורו שומר על האווירה הנינוחה של כיכר פרובינציאלית: גמלאים על ספסלים, חברים משוחחים על קפה בשולחנות חיצוניים, ילדים מקיפים את שני ראשי הבאר המגולפים. המבנה המפואר ביותר הוא פאלאצו בן ארבע קומות - כיום מלון יוקרה - עם חלונות גותיים ונציאניים, עיטורי שיש ועקבות רפאים של חזיתות מצוירות. נדיר לוונציה, הקמפו מכבד לא כנסייה אלא שלושה מרטירים של הריסורג'ימנטו: דומניקו מורו והאחים בנדיארה, שהוצאו להורג בקלבריה ב-1844, ובית משפחתם עמד בפאלאצו הקטן שליד המלון. שמה הקודם של הכיכר, קמפו דלה ברגורה, מתייחס ככל הנראה לקרקע הבוצית שמתחת. ובן מפורסם נוסף נולד בקרבת מקום: אנטוניו ויוואלדי, שהגיע ב-1678 בבית בקאלה דל דוזה, הסמטה המחברת את הכיכר לחזית המים, וששיערו בצבע הגזר זיכה אותו בכינוי איל פרטה רוסו - הכומר האדום.

הליכה מזרחה לאורך הריבה

מעבר לאנדרטת הרכיבה הרועשת לויטוריו אמנואלה השני - מלכה הראשון של איטליה, סוסו רומס אריה ונציאני שואג - הופכת חזית המים לריבה דיי סטה מרטירי, הקרויה על שם שבעה פרטיזנים שהוצאו כאן להורג בידי הנאצים ב-1944, ואחר כך לריבה דיי פרטיג'אני העוברת לאורך הג'ארדיני נפולאוניצ'י. ממש מול החוף, לה פרטיג'אנה (הפרטיזנית), ברונזה במשקל 1,200 ק״ג מאת אוגוסטו מורר הניצבת על בסיסי אבן איסטרית שתוכננו בידי קרלו סקרפה, שוקעת וצפה מחדש עם הגאות. בין דצמבר לסיום הקרנבל תופס לונה פארק את צד הלגונה של הריבה דלי סקיאבוני, בעוד מגרשי המשחקים של הג'ארדיני, המוקפים באנדרטאות מהמאה ה-19, נותנים לילדי ונציה מקום לרוץ.